תקטיני כמויות. שיעור 5

קשה לי לעצור במה שכתוב בתפריט, בא לי עוד פרוסה, למלא שוב את הצלחת

הבנתי שזה מה שתוקע את הירידה, מה עשיתי? התחלתי בירקות, וחלבונים, לעסתי טוב, סיימתי בקפה, וקמתי מהזירה, וראיתי שלפע' זה מספיק ואם לא, יש 'פרס' בסוף :מנת פחמימה , אם יש ארוחה חגיגית, אני שומרת את הקינוחים בתור פחמימות, ובשבת מקפידה על פרוסת לחם מלא אחת

שמתי לב שעייפות משפיעה על יכולת השליטה בכמויות

בא לך עוד פחמימות?

היזכרו ברגע של אכילה מוגזמת-עד התפוצצות -איך התחושה בגוף, מה המחשבה, מה הרגש?

היזכרו ברעב מוגזם- איך התחושה בגוף, מה המחשבה, מה הרגש?

מסקנה- לא טוב להימצא בקצוות , רעב מוגזם מביא לשובע מוגזם,

מה יעזור לך להוריד בפחממות?

שיהיה לך סדר יום קבוע סדר באכילה: [לפחות 3 ארוחות]

לכי לישון חצי שעה קודם

הניחי מזלג והתמקדי בביס בלבד.

השקיעי ב 3 ביסים הראשונים [אז ההנאה מיטבית אחכ' הדופמין יורד, והנאה יורדת]

תעשי אימון גופני קצר בסוף הארוחה – האימון גורם לתאים להיות 'רעבים' ולקלט את הסוכר העודף

נשמי נשימה עמוקה זה יעזור לך לשים לב לנפח הקיבה]

מעשה בחולה קורונה בן 93 שוחרר מאישפוז בארה'ב וקיבל חשבון לתשלום על האשפוז ולפתע התחיל לבכות , שאלו אותו אם אין לו כסף לשלם והוא הסביר ש93 שנה הוא נושם בחינם ואף פעם לא העריך את הנשימה]

סולם רעב ושובע

זה יעזור לך לשים לב מתי השובע נעים ומתי לקחת כמה ביסים מיותרים

כתבו מה אכלתם וסמנו כמה הייתי רעב בתחילה .  כמה הייתי שבע בסיום

	מה אכלתי	רעב בתחילת הארוחה 1-10	מה השובע 1-10
בוקר
צהרים
ערב
ביינים
נשנושים

הרגלים תומכי ארוחות מסודרות:

1.סדרו צלחת עם מה שמתכננים לאכול

2.אכלו בישיבה כל דבר

3.הרחיקו מסכים ורעשים בעת האכילה

4.לעסו היטב 20 פעם [עד ל- עיסה]

5.התחילו את הארוחה בירקות,וחלבונים

עד שהשובע מגיע [20 דק']

6.השלימו בשתייה/ מרק

 7.הניחו סכו"ם על השולחן, נישמו עמוקות, קומו מהשולחן

קשה לי לוותר על פחמימות

זה מה שמשביע ומשמח אותי

1.אל תוותרי, תשמרי אותם לסוף, אחרי שכבר הרגעת את הרעב 

2. מרעיבו שבע- בהמשך הגוף יתרגל ופחות תזדקקי לפחממות

3. האימון גורם לתאים להיות 'רעבים' ולקלט את הסוכר העודף

עייפות פיזית נפשית או רוחנית- תבדקו איזה סוג עייפות יש לכם ואיך לפתור

תרגיל: דמיינו שאתם אוכלים מאכל אהוב עוד ועוד ועוד…איך תרגישו? בסוף זה נמאס-מה שטעים באמת זו כמות קטנה

תראי את ההצלחה המרגשת

המח לא מבדיל בין מציאות לדמיון

כתבי מכתב לעצמך של עוד חודשיים לאחר שהצלחת לרזות שמתאר את החופש השליטה ורוממות הרוח שבהצלחה. פתחי ב… אני גאה בך שהצלחת ב…. שיש לך שליטה ב…..

לאכול פחות ולהנות יותר

איך זה יתכון? הקשבה לגוף ולעצמי בזמן האכילה תורמת להנאה ולהקטנת הכמויות.

הייתי רגילה לאכול 4 משולשי פיצה .אך כשעצמתי עיניים והתרכזתי בכל ביס הספיק לי משולש אחד

בא לי עוד

מכירים את תחושת שובע מוקצנת ? את הצרבת , הקושי להרדם, והחרטה של למה אכלתי כל כך הרבה?

מה יקרה לאדם שאוכל לאט? -יאכל פחות, יהנה יותר

יש חוק ה 20 דק' -רק לאחר 20 דק' השובע מורגש וככל שנאכל לאט ובריכוז כך נהיה שבעים לאחר 20 דק' בפחות אוכל

נסו לאכול צימוק עם כל החושים-כך אוכלים צימוק אחד ונהנים יותר

כיף לי להרגיש מפוצצת

למי שיצא פעם לקום בשובע מדויק יודע שזו חוויה נעימה, יותר מתחושת מלאות מוגזמת

אני רגילה לאכול מהר איך משנים את הטבע השני הזה ? כמו כל הרגל עובדים עליו 30 יום עד שנעשה הרגל אוטומטי, הקפידו לפתוח בירקות ונוזלים

אין לי זמן להשקיע 20 דק' בלעיסות
תבחרי ארוחה אחת ביום שאת משקיעה את הזמן בלהיות נוכחת

ההוה כהרף אין לכן חשוב לעבור למצב BEING  

להשקיע ב3 הביסים הראשונים- הם הכי הכי מהנים

שלא תחמיצי את הטעם

מרוב מרדף אחר המשקל , עלולים להחמיץ את הטעם , והמשמעות שיש לכל הדרך

מרוב רצון לנכס לעצמי עוד הצלחות, לסמן וי על עוד טעמים , לסמן וי על עוד מסעדות, מלונות, שכחנו להיות נוכחים ברגע ואיבדנו את כל הטעם

מכירים את משבר גיל הארבעים?

לי זה קרה אחרי שרדפתי כל חיי להשיג תעודות , ציונים , תארים, לסמן וי על חתונה, הקמת משפחה,מקצוע, קריירה, הגעתי לגיל שבו השגתי את כל היעדים, ומה עכשיו? מה עושים עם החיים?

הייתי יכולה להמשיך במרדף אחר השגת הכרה , כסף, וכבוד, לייקים ואישורים חיצוניים למה שאני עושה

כמעט התדרדרתי לשם, כבר התחלתי להעלות תמונות ולצפות לאישור

עד שהגעתי לטקס קבלת התואר, ובמקום להרגיש מאושרת ואז ,הרגשתי חלולה. ריק…. אמאללללה עברתי כזו דרך ובפנים אין כלום , הכל חלול

קבלתי החלטה , שאני לא משיגה יותר תעודות , לא נרשמת לשום קורס שאני לא נהנית מכל רגע ורגע, 

בוחרת להתפתח בפנים 

ולא משנה מה יהיה תלוי לי על הקיר.

רוצים לפגוש את עצמיכם בפנים???

להרגיש התקדמות אמיתית שמתחוללת פנימה ולא בתמונות בחוץ???

ואיך כל זה קשור לאוכל???

המרדף המערבי הזה , הרצון להיות אחרי , 

לעבור הלאה, פוגש אותנו גם באכילה, 

רק לסיים את הארוחה ולעבור לדבר הבא

לצבור עוד טעמים , מסעדות בעיקר כדי להצטלם ולהגיד 'הייתי שם' 

השאלה האם היית שם באמת, חווית בפנים משהו? , 

או שזה נשאר בתמונה?

תחשבו על התרבות שלנו , מנסים לייעל לנו את הזמן ,

 להמציא עוד מיכשור שיחסוך לנו זמן כמו: מיקרוגל,  וסמרטפון , כבר לא צריך להמתין בתור..

 הכל מגיע אליך בלחיצת כפתור

בעיקרון זה מצוין, השאלה היא מה עושה האדם המודרני עם שעות הפנאי שהתפנו לו?

האם הוא עושה דברים בעלי משמעות, בעלי טעם?

הוא שהוא מבדר [כלומר מפזר] את הזמן  בסדרות חסרות טעם? או במהדורות חדשות שלא מוסיפות טוב לעולם?

פעם כשהיינו נוסעים , היה לנו זמן לחשוב, להשתעמם,

היום אין לנו אפילו שניה כזו , כי בלחיצת כפתור מעבירים את הזמן,

מסתבר שרגעי 'שעמום ' אלו רגעים חשובים מאוד להתפתחות שלנו , לחשיבה יצירתית, לעיבוד תהליכים פנימיים 

כמה הייתם רוצים לשמוע את המשפט' אמא, משעמם לי'

לפע' הרגעים הללו יקרים ומאפשרים לי לפגוש את עצמי, ואפילו את האלוקי שבי

איפה אלוקים נמצא? איפה שפותחים לו את הדלת

אז לא משנה איפה אתה נמצא, משנה איפה התודעה שלך, כשהתודעה מרוכזת ב'כאן ועכשיו' זה מייצר חווית עונג. הייתי כאן , לא החמצתי את מתנת ההווה.הווה באנגלית זה מתנה present

חשבו על 5 רגעים שאתם מוסחים בהם בזמן האכילה

עשו מחקר על מיקום הסמרטפון בזמן מבחן וגילו שככל שהמכשיר היה רחוק מהתלמידים כך ההצלחה במבחן שלהם היתה גבוהה יותר
למרות שכששאלו אותם על כך בחוויה שלהם מיקום המכשיר הנייד לא משפיע עליהם

מה יותר קשה להסיר הסחות דעת חיצוניות או פנימיות? פנימיות 

איך לפנות את ההסחות הפנימיות  המונעות מאיתנו לרזות

מהי הסחת הדעת שהכי מפריעה לי?	פתרון1	פתרון 2

הכי חסר לנו בדור :קשב

כולנו מופרעי קשב. בורחים למסך ומחמיצים את הרגע היקר, את הטעם  ואת המשמעות היקרה של לחיות עכשיו.

סיפרנו על מעשה מחכם ותם מעשיה של ר' נחמן

המתארת שני חברים . חכם ותם. החכם רוכש המון ידע , תעודות , והכשרות , וזה רק גורם לו ליסורים , הוא נשאר עצוב ובודד , אין אף אחד ברמה שלו, הוא אי שם בפסגת החלומות המדומה , יש לו תארים , עושר , כבוד , והעונג הפשוט של לחיות בפנים נעלם ממנו. כל הידע והנכסים נשארים מחוץ לו. כדי לשמוח הוא מחליט לחזור לכפר מולדתו , אולי שם יעריכו אותו . אתם מבינים ? בפנים אין לו שום הערכה עצמית, הוא מחפש אותה בחוץ כל הזמן

התם נשאר סנדלר פשוט , אך הוא שמח בכל נעל , ומתענג על כל דבר בחייו.

מה עדיף להיות?????

אז שחררו את מה יגידו , 

, פשוט תתרכזו פנימה בעצמיכם , והאני הפנימי יתגלה לכם , חיבור וחוויה עמוקה, כזו שמייצרת עונג מטעמים פשוטים , חוויה של חיבור לאלוקי לאינסוף שבתוככם

טעמו וראו…..