מה מעלה לנו את דימוי הגוף?

הסיפור שלימד אותי על דימוי גוף בגדול

1. מריה גוואדלופה גרה יחד עם אמה, בדירה קטנה בשדרה צדדית בניו יורק. מריה גוואדלופה לא הייתה לא צעירה ולא זקנה, לא נמוכה ולא גבוהה, היא לא הייתה שמנה ולא רזה, לא יפה ולא מכוערת, לא חכמה ולא טיפשה… מריה גוואדלופה הייתה בחורה ממוצעת.
2. מריה גוואדלופה עבדה בתור פקידה זוטרה בחברה גדולה, חייה היו אפורים, שגרתיים ומשעממים. היו אנשים בעבודתה, מהמעטים ששמו לב לקיומה, שאמרו שאף היא אישה אפורה ומשעממת.
3. בוקר אחד, בדרך לעבודה, מריה ראתה חנות כובעים חדשה ברחוב. זיק סקרנות ושובבות, מאלו שהיו תוקפים אותה בילדותה הרחוקה, נעור בה פתאום והיא צעדה אל תוך החנות. בחנות היו באותו זמן ילדה קטנה ואמה שבאו לבחור כובע לילדה, קונה נוספת שחיפשה כובע לעצמה והמוכרת.
4. מריה גוואדלופה הסתובבה בחנות וניסתה בביישנות מספר כובעים עד שעיניה צדה, בקצה המדף העליון, כובע שמשך את תשומת ליבה. מריה הניחה את הכובע על ראשה ו…
5. הכובע הלם אותה! ראשונה שמה לכך לב הילדה הקטנה. היא משכה בשרוול חולצתה של האם ואמרה "אמא, אמא, תראי כמה יפה האישה עם הכובע הזה".
6. האם הביטה, לא יכלה לעצור בעצמה, נגשה למריה ואמרה לה: "גברתי הכובע פשוט הולם אותך". הקונה השנייה שמעה את הערת האם, הביטה גם היא ואמרה: "גברתי את נראית ממש יפה עם הכובע הזה, הוא פשוט הולם אותך".
7. מריה גוואדלופה ניגשה אל המראה הגדולה… הביטה בדמותה המשתקפת… ולראשונה בחייה הבוגרים, מריה גוואדלופה אהבה איך שהיא נראית. אור ניצת בעיניה, חיוך שובב עלה על שפתיה והיא ניגשה לדלפק, שילמה בעבור הכובע ויצאה לרחוב.
8. בחוץ נגלה לפניה עולם חדש. מעולם לפני כן היא לא שמה לב לצבעוניות הפרחים באדניות, או לתחושת האוויר הקריר הזורם בנחירייה. קולות המכוניות והמולת האנשים נשמעו לה הרמוניים כמוסיקה נעימה.
9. היא ריחפה הלכה כמרחפת ושיר מתרונן בליבה. כשעברה ליד בית הקפה שהייתה עוברת לידו בכל בוקר, הבחינה בלקוחות הרגילים יושבים סביב שולחנותיהם הקבועים. אחד הצעירים הנאים שבהם הסיר עיניו מהעיתון וקרא לעברה: "הי דרלינג, נראית טוב… חדשה בסביבה? אפשר להזמין אותך לכוס קפה?"
10. מריה גוואדלופה חייכה בביישנות והמשיכה בהילוכה המרחף. כשהגיעה לבניין המשרדים פתח עבורה השוער את הדלת וברך אותה בבוקר טוב… מעולם לפני כן הוא לא התייחס אליה.
11. האנשים במעלית שאלו אותה לאיזה קומה היא צריכה ולחצו בשבילה על הכפתור. האנשים במשרד כאילו הבחינו בה לראשונה, כולם ציינו את האור המנצנץ בעינייה והחמיאו לה כמה טוב היא נראית.
12. מנהל המחלקה הגיע בזמן הפסקת הצהריים והזמין אותה ללאנץ' בתרוץ כי מזמן לא שוחח איתה לגבי הרגשתה בעבודה. למרבה הפתעתה הוא ניסה להתחיל איתה בזמן הארוחה.
13. כשסיים יום העבודה הקסום, החליטה מריה גוואדלופה לשנות ממנהגה ולחזור הביתה במונית. היא לא הספיקה להרים את ידה ושתי מוניות נעצרו. היא נכנסה לראשונה שבהן, התיישבה בספסל האחורי, חושבת בליבה על יומה המופלא ואיך השתנו חייה בזכות הכובע שקנתה.
14. כשהגיעה לבניין מגורייה, עלתה בשמחה במדרגות וצילצלה בפעמון. אמה פתחה עבורה את הדלת ונשימתה נעתקה. "מריה" היא אמרה בהפתעה, "כמה טוב את נראית, יש אור בעינייך כמו שהיית ילדה קטנה".
15. "כן אמא" אמרה מריה גוואדלופה "זה הכל בזכות הכובע". האם הסתכלה בביתה ושאלה בפליאה: "מריה, איזה כובע?" מריה גוואדלופה הניחה את ידיה על ראשה בבעתה וגילתה כי הנורא שבחששותיה התגשם.
16. הכובע ששינה את חייה לא היה שם. היא התמוטטה על הספה והחלה משחזרת בפאניקה את יומה צעד אחר צעד. היא הייתה מוכרחה לגלות היכן אבד כובע הקסמים. היא לא זכרה שהורידה אותו במונית… היא לא זכרה שהורידה אותו בזמן הפסקת הצהריים… היא לא זכרה שהורידה אותו במשרד במעלית או ברחוב…
17. היא שיחזרה את כניסתה לחנות, את הרגע בו הבחינו עינייה בכובע המונח על המדף, את חבישתו על ראשה, את ההתבוננות במראה, את הליכתה לדלפק כדי לשלם בעבורו… והיא זכרה בבהירות מכאיבה, כיצד הניחה את הכובע ליד הקופה כדי להוציא את ארנקה מתיקה, וכיצד היא שכחה את הכובע, מונח שם על הדלפק, כשיצאה אל הרחוב…

מהסיפור ניתן ללמוד מספר תובנות משמעותיות על דימוי גוף ודימוי עצמי:

1. כוחה של תפיסה עצמית
   הסיפור ממחיש כיצד השינוי בתפיסה העצמית של מריה – גם כשהיה מבוסס על אשליה – שינה את כל חווית החיים שלה. זה מלמד שהדרך בה אנו תופסים את עצמנו משפיעה דרמטית על איך אחרים רואים אותנו ואיך אנחנו חווים את העולם.
2. מעגל החיזוק ההדדי
   כשמריה האמינה שהיא נראית טוב, היא התנהגה בביטחון רב יותר, מה שגרם לאחרים להגיב אליה באופן חיובי יותר, מה שבתורו חיזק את תחושת הערך העצמי שלה. זה מדגים את הקשר ההדדי בין דימוי עצמי, התנהגות, ותגובות הסביבה.
3. האשליה של "התיקון החיצוני"
   העובדה שהכובע כלל לא היה שם מלמדת שלעתים אנחנו תולים את הביטחון העצמי שלנו בפריטים חיצוניים או שינויים במראה, כשלמעשה הכוח נמצא בתוכנו.
4. חשיבות המבט הפנימי
   בתחילת הסיפור מריה מתוארת כ"ממוצעת" – לא בגלל מראה חיצוני אובייקטיבי, אלא בגלל איך שהיא ראתה את עצמה. זה מדגיש שדימוי גוף הוא בעיקר עניין של תפיסה פנימית.
5. השפעת הביטחון העצמי על איכות החיים
   כשמריה הרגישה טוב עם עצמה, היא:

• שמה לב ליופי בעולם סביבה
• הייתה פתוחה יותר לאינטראקציות חברתיות
• זכתה ליחס שונה בעבודה
• חוותה את החיים בצורה עשירה ומלאה יותר

1. פריצת מעגל האפרוריות
   הסיפור מראה איך שינוי בדימוי העצמי יכול לשבור מעגל של "אפרוריות" ושגרה. כשמריה האמינה שהיא נראית טוב, היא יצאה מהקיבעון והתנהגה אחרת.
2. חשיבות האותנטיות
   בסוף הסיפור מתברר שכל השינוי התרחש ללא הכובע – מה שמלמד שהשינוי האמיתי צריך לבוא מבפנים ולא להיות תלוי באביזרים חיצוניים.

המסר העיקרי מהסיפור הוא שדימוי גוף חיובי מתחיל בשינוי תפיסתי פנימי ולא בשינוי חיצוני. כשאנחנו משנים את האופן בו אנחנו רואים את עצמנו, משתנה גם האופן בו העולם רואה אותנו והאופן בו אנחנו חווים את החיים.

מראה מקולקלת / נעם חורב

המראה שלך מקולקלת

המבט שלך אטום

שוב את מסתכלת

ורואה הכול עקום

את נצמדת לפינה

ממשיכה להתייסר

איך תמיד את מבחינה

רק בכל מה שחסר

והחיוך שלך כבול לצג של המשקל

שנים את מתווכחת עם כל מה שמולך

איך מישהו יכול לאהוב אותך בכלל

כשאפילו בחושך את מסתירה את עצמך?

המראה שלך מקולקלת

כבר כל כך הרבה ימים

שוב את מקללת

ובוחרת בפגמים

אנשים טיפשים קובעים לך מה נכון

ועיניים בוחנות מתנפלות מכל צדדייך

את נופלת לבורות של חוסר ביטחון

בורות שאת עזרת לחפור במו ידייך

המראה שלך מקולקלת

ואת עומדת חשופה

אני מביט בך מהדלת

ואת כל כך, כל כך יפה

אולי תצאי קצת מהחדר

אני מבטיח לך חיבוק

את בסדר, את בסדר –

זה העולם בחוץ דפוק.

מסתבר שירידה במשקל ו פ"ג משפיעים מאוד על דימוי הגוף לפי הסקר שפורסם ב2015

כשאדם מחליט לרדת במשקל, התהליך יכול להשפיע על דימוי הגוף שלו במגוון דרכים. למשל, דנה, שהחליטה לשנות את אורח חייה מתוך רצון לשפר את בריאותה, גילתה שככל שהתקדמה בתהליך, היא הרגישה יותר אנרגטית ומסוגלת. היא שמחה לגלות שהיא יכולה לעלות במדרגות בלי להתנשף ולשחק עם הילדים שלה בחצר. השיפור ביכולות הפיזיות חיזק את הביטחון העצמי שלה והשפיע לטובה על דימוי הגוף שלה.

דיאטה נוקשה מחריפה את הדמוי גוף

לעומתה, רותי התחילה בדיאטה נוקשה בעקבות לחץ חברתי והערות פוגעניות מהסביבה. למרות שהצליחה לרדת במשקל, היא מצאה את עצמה עסוקה באובססיביות בספירת קלוריות ובבדיקת משקל יומית. גם כשהגיעה למשקל היעד, היא הרגישה חרדה מתמדת מעלייה חזרה במשקל וקושי להתרגל לגוף החדש שלה. במקרה שלה, הירידה במשקל דווקא החמירה את הקשיים בדימוי הגוף.

הסביבה משחקת תפקיד משמעותי בתהליך. יעל, שירדה במשקל בתהליך הדרגתי, קיבלה תגובות מעורבות מסביבתה. בעוד שחלק מחבריה שיבחו את השינוי והעירו על המראה החדש שלה, היא גילתה שהתגובות הללו גרמו לה לחשוב יותר על איך היא נראתה קודם ולתהות האם באמת הייתה "כל כך גרועה". היא נעזרה בפסיכולוגית שעזרה לה להבין שערכה לא נקבע לפי משקלה או תגובות הסביבה.

ירידה במשקל זה לא מה שמשפר דימוי גוף

אחד האתגרים המשמעותיים הוא הציפייה שירידה במשקל תפתור את כל הבעיות. אלון חשב שברגע שירד במשקל, הביטחון העצמי שלו יזנק והוא ירגיש נוח יותר בדייטים. למרות שהצליח להגיע למשקל היעד, הוא גילה שעדיין מרגיש לא בטוח במצבים חברתיים. רק כשהתחיל לעבוד על הביטחון העצמי שלו דרך טיפול והתנסויות חברתיות, הוא ראה שינוי אמיתי.

חשוב במיוחד לפתח גישה בריאה לאוכל ותנועה. מיכל, שתמיד ראתה באוכל "אויב", למדה דרך תזונאית להקשיב לגוף שלה ולאותות הרעב והשובע. היא גילתה שיש לה יחסים מורכבים עם אוכל שנובעים מילדותה, והחלה לעבוד על פיתוח יחס בריא יותר לאכילה. במקביל, היא מצאה פעילות גופנית שהיא באמת נהנית ממנה – ריקוד – במקום להכריח את עצמה ללכת לחדר כושר כי "צריך".

דימוי גוף אפשרי בכל משקל

אחת התובנות החשובות היא שדימוי גוף חיובי אפשרי בכל משקל. שירה, שתמיד חלמה להיות רזה יותר, גילתה דרך קבוצת תמיכה שהיא יכולה לאהוב את גופה גם במשקל הנוכחי שלה. היא התחילה להשקיע בתחביבים חדשים, פיתחה קריירה מספקת, וגילתה שככל שהיא מרגישה יותר משמעות בחייה, כך היא פחות עסוקה במראה החיצוני שלה.

לסיכום, הקשר בין ירידה במשקל ודימוי גוף הוא מורכב ואישי. המפתח הוא לא בהשגת משקל מסוים, אלא בפיתוח יחס בריא ומאוזן לגוף, לאוכל ולתנועה, תוך עבודה על הערך העצמי הכולל. חשוב במיוחד לזכור שתמיכה מקצועית – בין אם מדיאטנית, פסיכולוג, או מאמן כושר – יכולה לעזור לנווט את התהליך בצורה בריאה ומקדמת.